טנדיניטיס

דלקות ופציעות בשילוב תהליכים ניוונים בגיד אכילס הן תופעה שכיחה בקרב הספורטאים, מהווה את הפציעה השלישית בשכיחות מבין פציעות כף הרגל לאחר נגע קרסול ודורבן. ההערכה היא שלעומסים החוזרניים יש השפעה על התפתחות הדלקת בגיד אכילס. ומצוי בקרב גברים יותר מנשים כשהגילאים השכחיחם הם אמצע שנות ה30.

גיד האכילס הוא הגיד הגדול והחזק ביותר בגופנו. הגיד נוצר למעשה על ידי חיבור שני הגידים של שרירי הרגל התחתונה האחוריים (calf muscles): שריר התאומים (gastrocnemius) ושריר הסוליה (soleus). בשליש המרוחק של השוק שני השרירים מתאחדים לגיד אחד, ובקצהו הגscreen-shot-2017-01-28-at-11-53-15-amיד הופך לרחב ודק, ומתחבר כמניפה לחלק התחתון של עצם העקב הנקרא קלקנאוס. הגיד עטוף במעטפת רקמת חיבור להקטנת החיכוך בתנועה. ובין הגיד לעצם העקב נמצאת בורסה שמטרתה למנוע חיכוך בין הגיד לעצם בזמן התנועה. כאשר שרירי הרגל האחוריים מתכווצים גיד האכילס נמתח ומושך אחריו את העקב ואת כף הרגל. מכניקה זו נדרשת לעמידה על האצבעות, להליכה, ריצה וקפיצה.

שרירי הסובך- הסולאוס- שלאורך השוקה האחורית שממוקם עמוק יותר, בעל מאפיינים אירוביים סיבולתי יחד עם הגיד אכילס אחראים על תנועת הדחיפה. תפקוד תקין של גיד אכילס חשוב לריצה וקפיצה ולכל הפעולות המפעילות כוחות גדולים על הגיד, למשל בזמן ריצה מופעל כוח פי 8 ממשקל הגוף.

טנדיניטיס– דלקת בגיד אכילס. מונח המשמש במקור לתאר ספקטרום של פציעות גיד אכילס שנעו בין דלקת לקרע בגיד, ומתואר כיום כדלקת או ניוון בגיד אכילס המהווה את הפציעה השלישית בשכיחותה בכף הרגל ואופיינית יותר לספורטאים, ונגרם כתוצאה משימוש יתר ואינטנסיביות.

אכילס טנדיניטיס יכול להיות אקוטי או כרוני. בשלב האקוטי הוא בדרך כלל כואב יותר והחל זמן קצר לפני הרגשת הכאב, וככל שהדלקת מתקדמת הופעת הכאב עלולה להתרכש מוקדם יותר במהלך הפעילות כתוצאה מסולם מאמצים לקוי ללא הכנה מספקת, או אפילו במנוחה. ובשלב הכרוני הוא נוצר בהדרגה על פני שבועות והמניעה היא לא בהכרח פעילות ספורטיבית.

הגורמים:

  • תוכנית אימון ללא מנוחה ויכולת מספקת של בניה בין אימון לאימון מוביל להליך של מיקרו קרעים בגיד ולדלקת.
  • טיפוס הרים או הליכה וריצה בשביל תלול, משטחי אימון קשיחים או חוסר הסתגלות למשטחי ריצה חדשים.
  • תרגילי מתיחה לא נכונים.
  • מנח לא תקין של כף רגל סטיה בזוית המנח פנימית או חיצונית, (קשת גבוהה. גיד אכילס נוקשה. סטיה של העקב לצד החיצוני).
  • משקל יתר או עליה במשקל גוררים עומס יתר על הגיד .
  • שרירים מקוצרים בעיקר של שריר הסובך יוצרים עומס חוזרני על הגיד.
  • נעליים לא תקינות עם בלימת זעזועים עניה.
  • יציבות אגן לקויה, חולשה או קיצור שריר הירך מוביל לעומס על הגיד אכילס.
  • שימוש בסוגים מסוימים של אנטיביוטיקה עשוי להגביר פגיעות בגיד ולדלקת, נימצא קשר בין צריכת תרופות על בסיס סטרואידי וצריכת תרופות אנטיביוטיות לנזקים לגיד אכילס.
  • וישנם גורמים פנימיים כמחלות רפואיות שעלולות להשפיע על רקמת הגיד כסכרת כולסטרול ובעיות הורמונליות. מחלות הדורשות טיפול בסטרואידים כזאבת אסטמה ועוד.

האבחון:

האבחון של דלקת בגיד האכילס מתחיל מלקיחת ההיסטוריה הרפואית. בהיסטוריה הרפואית נאסוף פרטים אודות מה קרה?, מתי קרה?, איך קרה? והאם אותה פציעה ודלקת התרחשו בעבר. הממצאים בזמן בדיקת גיד אכילס יכללו כאב מקומי במרכז גיד אכילס, נפיחות ונוקשות במרכז הגיד, אדמומיות מוגברת ולעיתים עור מבריק סביב אכילס.

הופעת כאב במהלך מתיחה של הגיד, כגון: בעליה על קצות האצבעות על רגל אחת שאז מופעל עומס גבוה על הגיד.   במישוש דיני יחוש כאב מקומי סביב הדלקת ויאופיין אזור זה בעיבוי ונוקשות.  במהלך הבדיקה הפיזית מנסים לשחזר את הכאב ולהבין מהן המגבלות. הבדיקות תכלולנה תצפית על אופי ההליכה והעמידה, בדיקות טווח תנועה של כף הרגל על חלקיה השונים ובדיקות נוירולוגיות. במידת הצורך אמצעי הדמיה כגון MRI ובדיקות מעבדה. נוכחות של סימפטומים המעלים את הסבירות כי הגורם לכאב כף הרגל אינו מכאני מהווים סיבה להפניה ובירור רפואי מעמיק נוסף.

הטיפול: 

בשלב האקוטי ההחלטה היא ביד הרופא אם לתת טיפול שמרני או כירורגי ומשתנה ממטופל למטופל. חשוב לשים לב לשלבים המוקדמים של הסימפטומים על מנת לתת טיפול שמרני. ככל שמגיעים לטיפול בשלב מוקדם יותר סיכוי ההצלחה גבוהים יותר לאחר 6 חודשים של כאב בקרסול פוחתים אחוזי סיכוי ההצלחה בטיפול השמרני. הטיפול השמרני כולל:

  • דבר ראשון: מנוחה מוחלטת ובהמשך מנוחה יחסית.
  • קירור אזור הדלקת. טיפול בקרח בשלבים הראשונים יעיל מאוד ומונע הפרשה מרובה של חומרים לסביבת הגיד.
  • תרופות אנטי דלקתיות יהיו אפקטיביות בעיקר בשלבים הראשונים של הדלקת.
  • חבישה ייעודית למניעת עומס.
  • הקלה ע”י גלי הלם, אולטרא סאונד, דיקור יבש. טיפול כירופרקטי.
  • עיסוי רקמות עמוק, ותרגילים אקסצנטרים (תוכנית אימונים ייחודית לקרסול).
  • מדרסים בהאמה אישית לתיקון המנח והפחתת עומסים (בשילוב הגבהה בעקב) במידה שאכן קיים ליקוי במנח כף הרגל. מחקרים הראו הקלה והצלחה 70% ע”י שימוש במדרסים המותאמים אישית.
  • בחירה נכונה של נעליים. נעלים טובות חייבות להיות מרופדות ומתוחזקות היטב, נוחות, מצוידות בתמיכה לקשת, ורחבות מספיק כדי להכיל בנוחות את האצבעות. את הנעלים יש לבחור בהתאם לסוג הפעילות.
  • בשלבים מוקדמים ניתן להשתמש בהגבהה בתוך הנעל בכדי להוריד מתח מהגיד.
  • פיזיותרפיה היא חיונית בתהליך השיקום רק לאחר ריפוי נאות של הגיד אכילס ולא בשלב האקוטי של הטיפול.
  • הזרקת סטרואידים זה תהליך שלא מקובל על הרבה רופאים בשל סיבוך או חוסר יעילות.
  • התערבות כירורגית תבוצע רק לאחר שמוצה הטיפול השמרני והמטופל מושבת או סימפטומים ללא כל שינוי למרות שעבר עד 12 שבועות מאז הטיפול השמרני. ובמידה שיש רקע רפואי נוסף ידחו הרופאים ניתוחים כגון סכרת ועוד…

חשוב לדעת… גם אם הכאב בגיד נעלם עדין צריכים להיזהר לעוד פרק זמן של 4-8 שבועות וזאת כדי לאפשר החלמה מלאה ויסודית לדלקת. כאשר חוזרים לפעילות שגרתית של עבודה וספורט עשו זאת באופן הדרגתי. הקפידו להימנע מאותן שגיאות שהובילו להיווצרות הבעיה. יש להקפיד על חימום הגיד לפני פעילות גופנית ומתיחות עדינות של הגיד לאחריה. קבוצת סיכון עיקרית היא מבוגרים מעל גיל 60 הצורכים תרופות סטרואידיות. למדו ללכת ולרוץ באופן נכון. הימנעו מעמידה ממושכת או משהייה ממושכת על הרגליים.

*אין במידע שלעיל בכדי להחליף חוות דעת של הרופא המטפל שלך אלא להעשרת הידע.